עקיבא נ' אור הובלות השחר בע"מ

החלטה

1.בקשה למתן צו עיקול זמני במעמד צד אחד על סך 147,265₪ להבטחת ביצוע פסק-הדין.

התביעה שהגיש המבקש נגד המשיבה הינה תביעה כספית, בגין הפרה צפויה של שיקים שמסרה לו בתמורה לשירותים שקיבלה ממנו.

על פי הנטען, שיק אחד, על סך 36,830 זמן פרעון 17.6.12 חולל כבר, אולם שיק נוסף על סך 10,000 ₪ דווקא נפרע, אף שהוצג לפרעון לאחר שהנתבעת הודיעה למבקש כי נקלעה לקשיים וכי יתכן שיהיה קושי לפרוע את השיקים.

2.בבוא בית המשפט לדון בבקשה לצו עיקול זמני, עליו לתת דעתו לשיקולים הבאים:

א. האם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת תובענה (תקנה 362 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).

ב. האם שוכנע, בראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק-הדין. (תקנה 374 (ב) לתקנות).

ג.על בית המשפט לשקול את מאזן הנוחות, ולבחון האם קיימים שיקולים של חוסר תום לב שיש בהם להצדיק דחיית הבקשה.

3.לאחר עיון בתביעה, ובמסמכים שצורפו לבקשה, לא שוכנעתי כי קיימות ראיות מהימנות לכאורה, לקיומה של עילת התביעה. בעניין זה קובעת ההלכה הפסוקה כי בבוא בית- המשפט להחליט אם יש לתביעה סיכוי שתתקבל, עליו להתייחס בעיקר לנטען בכתב התביעה, אלא אם יש בכתב ההגנה טענות המעמידות את הנטען שם בספק ניכר. ראה ר"ע 490/86 יונה יונה נ' דן מקמילן ואח' , פ"ד מ(4) 115.

בכתב התביעה, נטען כי התובע חושש כי שיקים שמשכה לפקודתו הנתבעת לא יפרעו, בשל העובדה שמי מטעם הנתבעת התקשר אליו ואמר שצפויים קשיים בפרעון השיקים. אמנם, שיק אחד חולל, אך דווקא שיק שהוצג לפרעון מאוחר יותר כובד, ולפיכך ייתכן שאין כל בסיס לחששו של התובע מפני אי כיבוד השיקים. ברור כי לגבי השיקים שטרם הגיע מועד פרעונם, טרם נולדה לתובע עילת תביעה.

4.רק אם שוכנע בית המשפט כי אי מתן צו העיקול עלול לגרום להכבדה בביצוע פסק הדין, יעתר לבקשה.

פסק-הדין המנחה בעניין יסוד ההכבדה הוא רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ פ"ד נא(3)789. בפסק-דין זה קובע בית-המשפט כי עם חקיקת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, שהכיר בזכות הקניין כזכות חוקתית, יש להקפיד הקפדה יתרה בעניין הסעדים הזמניים, הואיל ובשלב זה של הדיון, אין בפני בית המשפט את מכלול הראיות ומתן צו על בסיס ראיות בלתי שלמות, עלול לפגוע שלא כדין בקניינו של הנתבע, עוד בטרם הוכרה זכותו של התובע לקבלת הסעדים המבוקשים.

בפסק-הדין נקבע כי איזון האינטרסים האמור מחייבת בחינה מחודשת של סדרי הדין, נטלי ההוכחה, וכן נקבע כי: "הדגש במתן צו עיקול עבר איפוא מהצורך לייחד נכסים לשם ביצוע עתידי של פסק דין, לצורך למנוע שינוי מצבו של המבקש לרעה עד מועד פסק הדין. לעניין זה רלבנטית השאלה אם אמנם עומד המשיב להבריח את נכסיו או לעשות מעשה שיש בו כדי להכשיל את פסק הדין, ושומה על בית המשפט לבחון את מאזן הנזקים ולשקול את מאזן האינטרסים הקיים בין המבקש למשיב".

היינו, לא די כי בית המשפט ישתכנע כי יהיה קשה לגבות את החוב, אם תתקבל התביעה, אלא עליו להשתכנע כי יהיה קשה לגבות בשל נסיונות הסתרת רכוש של הנתבעת.

כפי שנאמר בבש"א 18280/02 כלל אחזקות עסקי ביטוח בע"מ ואח' נ' רינות אברהם (לא פורסם): "שיקולי העיקול אינם בדיקת יכולתו הכספית של המשיב, שיקולי העיקול הם מניעת הברחת נכסים והסתרתם כדי למנוע מצב שבו המבקשת לא תוכל להיפרע כפי שיכולה הייתה להיפרע אלמלא מעשה ההברחה... המחוקק יוצא מהנחה כי כל אדם הוא אדם ישר שאינו נוהג להבריח את רכושו... כל אדם זכאי לכך שלא תהיה התערבות ברכושו או פגיעה בקניינו כל זמן שלא ניתן נגדו פסק דין הקובע כי עליו לשלם או לעשות פעולה כלשהי. אם לא נוקטים בגישה כזאת, אין למעשה כל משמעות לחוק היסוד".

5.ומהכלל לפרט ולענייננו, לעניין ההכבדה, לא שוכנעתי, כי אי מתן צו העיקול כמבוקש עלול להכביד על ביצוע פסק הדין, אם תתקבל התביעה.

הבקשה אינה מעלה כל טענה בדבר חשש להברחת נכסים מצד המשיבה או נסיון להתחמק מתשלום חובותיה למבקש.

6.לפיכך, אני דוחה את הבקשה.

המזכירות תשלח העתק מהחלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, כ' תמוז תשע"ב, 10 יולי 2012, בהעדר הצדדים.